החלטה בתיק תא"ק 10672-01-10

1.      המשיב (להלן: " עורך הדין") הגיש תביעה על סך 193,822 ש"ח בסדר דין מקוצר כנגד המבקש 1 (להלן: " העזבון") וכנגד המבקשת 2 (להלן: " הבת"). העזבון הוא עזבונו של המנוח שמואל גילמן ז"ל, שהלך לעולמו ביום 12.2.09 לאחר מחלה קשה (להלן: " המנוח"). הבת היא בתו היחידה של המנוח ויורשתו על פי צו ירושה.

2.      על פי כתב התביעה עורך הדין טען, כי טיפל ברבים מענייניו הפרטיים של המנוח החל מינואר 1998 עת נעצר המנוח ושוחרר בערבות בחשד לעבירות מס על פי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה. עורך הדין טען כי טיפל בשלב החקירה, בשחרור בערבות, בבקשות כופר ובניהול התיק הפלילי של המנוח בפני כבוד השופטת אמסטרדם. בשנת 2001 זוכה המנוח מן האשמה והפרקליטות ביטלה את האישום בשלב עדי ההגנה לאחר שהמנוח ושני עדים נוספים כבר העידו. המנוח באמצעות עורך הדין הגיש במסגרת התיק הפלילי בקשה לתשלום פיצוי בגין הוצאות ההגנה.

3.      עורך הדין הגיש גם ארבעה ערעורי מס הכנסה בשם חברה בבעלות המנוח לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

4.      בתיק הפלילי נפסקו למנוח הוצאות הגנה בסך 7,000 ש"ח והמנוח הגיש עתירה לבג"צ אותה הכין עורך הדין, כאשר בית המשפט העליון המליץ למנוח להגיש תביעת פיצויים כנגד המדינה (תיק אזרחי שלום ת"א 35842/06) (להלן: " תביעת הפיצויים").

5.      עורך הדין טען בכתב התביעה כי בראשית הדרך לא נערכו בין המנוח ובינו הסכמי שכר טרחה. ביום 6.11.05 חתמו התובע והמנוח על הסכם שכר טרחה לתביעת הפיצויים ששכר הטרחה בתיק הנ"ל אינו חלק מתביעה זו. עורך הדין טוען כי בהסדר שכר הטרחה אישר המנוח בחתימתו חוב ישן נכון ליום 6.11.05 על סך 130,000 ש"ח בתוספת מע"מ. עורך הדין טוען עוד כי המנוח הודה בחוב בתצהיר עדות ראשית בתביעת הפיצויים וכן בחקירה שנערכה לו בתביעת הפיצויים.

6.      לטענת עורך הדין הוא תובע סך של 130,000 ש"ח, שהמנוח הודה בחבותו ובתוספת מע"מ בשיעור 13% בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.11.05.

7.      העזבון והבת הגישו בקשת רשות להתגונן, כאשר הבת הגישה תצהיר בתמיכה לבקשה. בתצהירה היא כותבת כי אביה שילם לעורך דין כספים רבים "מתחת לשולחן" ללא שעורך הדין נתן למנוח קבלות. עוד היא כותבת כי העורך דין הצהיר בפניה בפגישות שקיימה איתו לאחר מות אביה כי קיבל מהמנוח כספים רבים וכל שנותר הוא לקבל את שכר הטרחה בהתאם להסכם שכר הטרחה שעמד על אחוז מסוים מהתביעה שהגיש כנגד המדינה.

8.      עוד כותבת הבת בתצהירה כי הסכם שכר הטרחה שאותו צירף התובע לתביעה כאן הוכן אך ורק לצורכי תביעת הפיצויים וכי מספר ימים לאחר מכן מיום 17.11.05 נחתם בין עורך הדין לבין המנוח הסכם שכר טרחה חדש שלא הוצג לבית המשפט הנכבד ואף לא לבית משפט שדן בתביעת הפיצויים ולפיו עורך הדין יהיה זכאי ל 17% מהסכום שיפסק לטובתו בתביעת הפיצויים.

9.      עוד מציינת הבת כי בסופו של דבר בית משפט השלום דחה את התביעה ואף חייב את הבת בתשלום סך של 15,000 ש"ח כהוצאות משפט ועוד היא מציינת כי יש בכוונתה להגיש תביעה כנגד עורך הדין בגין ייצוגו הרשלני של אביה שגרם לה נזקים.

10.  הבת נחקרה על תצהירה ולאחר חקירה הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה 

11.  הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) וב ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41.

12.  טענתה העיקרית של הבת היא כי בנוסף להסכם שכר הטרחה שהציג התובע מיום 6.11.05 (יתכן שכתוב 10.11.05) אשר סומן נספח 2 לכתב התביעה ואשר נחתם לעניין תיק הפיצויים קיים הסכם שכר טרחה נוסף מיום 17.11.05 (יתכן שכתוב 14.11.05), אשר סומן כנספח ב/2 לתצהיר הבת. בהסכם שכר הטרחה השני לא נכתב דבר לענין החזר חוב בסך 130,000 ש"ח.

13.  לענין זה טוען עורך הדין כי קיומם של מספר הסכמי שכר טרחה אינו משמעותי משום שההסכם המאוחר מוסיף עוד 17% מע"מ ותו לא. בשלב זה איני מקבלת טענה זו. לא מובן מדוע נדרשו הצדדים לכתיבת שני הסכמי שכר טרחה בהפרש של כארבעה ימים בין הסכם אחד למשנהו ויש לציין כי כלל לא ברור כי המספר 17% הוא מע"מ, באשר נכתב בהסכם השני "17% מהסכום שיפסק". ובהסכם הראשון נראה שנכתב 17% + מע"מ. מכאן שלא הוברר כאמור מדוע היה צורך לכתוב את ההסכם השני ומה משמעותו.

14.  לענין זה יש להוסיף כי מדובר אכן בתביעה כנגד עזבון, כאשר הבת נכנסת לנעליו של הנפטר, אשר אם היה בחיים הוא זה שהיה נתבע והייתה אפשרות להציג גירסה ברורה יותר כבר בשלב הרשות להתגונן.

15.  מכאן שיש מקום לאפשר לבת להתגונן כנגד התביעה.

סוף דבר

16.  אני נותנת לבת רשות להתגונן. בקשת הרשות להתגונן והתצהיר ישמשו כתב הגנה.

17.  הצדדים יבצעו גילוי מסמכים ושאלונים כדלקמן: הצדדים ישלחו זה לזה גילוי מסמכים ושאלונים עד ליום 11.10.11. הצדדים ישיבו זה לזה על גילוי המסמכים והשאלונים עד ליום 11.11.11.